התחלה חדשה ישנה

אני מאמינה גדולה בצירופי מקרים, המשפט "לכל דבר יש סיבה" מלווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי (טוב, לא אשלה את עצמי, נגיד מגיל ההתבגרות שתכלס בגילי זה כבר די מכובד).
לפני כמה ימים חיפשתי בבלוג המעולה ביסים, מתכון שערורייתי למצות בקרמל ושוקולד שאחת מהסטודנטיות שלי המליצה לי עליו. מסיבות כאלה ואחרות (הו, הכשרות) נגזר עליי לשנות מעט את המתכון ורציתי לשאול את בעלת הבלוג מה היא חושבת.
הבלוג שלה התעקש שהוא זוכר את המייל שלי מפעם (בלוג שפעם רציתי שיהיה לי ודי זנחתי אחרי הפוסט הראשון).
כך יצא שהייתי צריכה לשחזר את הססמה לבלוג ההוא, של מלפני כמעט 4 שנים מתקופת חיים אחרת לחלוטין.
באותו יום ממש, פייסבוק טרח להזכיר לי את החלום שהיה לי שישלמו לי על לנסות ולדרג מתכונים מושחתים, חברים המליצו לי על לפתוח בלוג ולהמשיך משם.
well..
החלום והרעיון נשארו שם בזיכרון של הפייסבוק ואני המשכתי הלאה, כותבת סטטוסים מרגשים בפייסבוק ומנסחת לעצמי אמרות ומשפטי חוכמה תוך כדי הליכות ונסיעות באוטובוסים.
ואז הגיעו המצות בקרמל ושוקולד. צירוף מקרים שפשוט לא יכולתי להתעלם ממנו.
המילים אצלי בראש ובלב, האוכל שזור בהן ואם אני לא אכתוב, כנראה שאתפוצץ.

חייבת לעצמי ולכן את המתכון של הילה (של ביסים כמובן).
עשיתי אותו בשני גרסאות, האחת כמו באתר (השתמשתי ב-200 גרם חמאה ולמרות האזהרה בשוקולד קצוץ וסוכר דמררה רגיל) והשנייה עם שמן קוקוס באותה הכמות כמו במתכון, לגרסה פרווה וטבעונית (!)
השמן קוקוס מתנהג שונה מחמאה, לקח לו יותר זמן להתחבר לסוכר, זה קרה בסוף (כמובן שרק אחרי שנהיו גושי סוכר ונלחצתי ש'הנה זה הלך ולמה אני תמיד משאירה הכל לרגע האחרון').
לא רציתי שהסוכר יישרף לי אז לא נתתי לו יותר מידי זמן על האש ככה שיצא שכששפכתי את התערובת על המצות, השמן קוקוס והסוכר לא התחברו לחלוטין (אבל כך או כך- התוצאה טעימה!)
הערה נוספת- חשוב לעשות את המתכון מספיק זמן מראש כדי לתת לשוקולד להתקשות, לי לא היה יותר מידי זמן (כי כאמור, תמיד משאירה הכל לרגע האחרון) וזה היה בסדר, פשוט הרבה פחות פוטוגני ממה שקיוויתי (או חשבון האינסטגרם שלי).
על אף ולמרות כל זאת, יצא מהמם והחמיאו לי כאילו לא מדובר בכולה מצות בקרמל ושוקולד.
נרשמה התלהבות בקרב המשפחה בזכות התוספת של המלח גס.

IMG_20160422_183155[1].jpg

גילוי נאות, החיים מוכיחים לי גם שלפעמים לא לכל דבר יש סיבה ויש דברים שצריך להניח להם ולהשאיר אותם בעבר, כי הם פשוט לא מתאימים יותר.
גילוי נאות 2, לפעמים אני מקשיבה ולפעמים אני ממש בשלי.

אז אני לא יודעת בדיוק מה יהיה פה. כנראה שצירופי מקרים וכנראה שאוכל (אולי גם חתולים).
כנראה שאבין (או לא) על הדרך, מוזמנים להצטרף אליי למסע,

עדי.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s